באילו ערים פועל ארגון נבט?

ב-150 רשויות מקומיות, בכל רחבי הארץ. ארגון נבט פועל ב-150 רשויות מקומיות – יותר ממחצית הרשויות בישראל – במרכז ובפריפריה, בכל המגזרים. בכל אחת מהן התוכנית פועלת בשותפות עם הרשות, שנושאת יחד עם רשתות החינוך במחצית העלות, ובסך הכול מקבלים ארוחת בוקר יותר מ-20,000 תלמידים ב-470 בתי ספר. רשימת הרשויות המלאה והעדכנית זמינה מהארגון עצמו.

המאמר עונה על השאלה באילו ערים פועל ארגון נבט מזווית שקשה לראות על מפה: למה הפריסה רחבה כל כך, מה תפקידה של העירייה או המועצה בתוכנית, איך עיר מצטרפת – ומה יכולים לעשות תושבים, הורים ונבחרי ציבור בעיר שהתוכנית עוד לא הגיעה אליה.

המפה: היכן פועל ארגון נבט

באילו ערים פועל ארגון נבט?

בערים וביישובים בכל רחבי הארץ. נכון להיום, ארגון נבט פועלת ב-150 רשויות מקומיות, מצפון הארץ ועד דרומה, במרכז ובפריפריה, ובכל המגזרים. בכל רשות כזאת התוכנית פועלת בבית ספר אחד או יותר, ומעניקה מדי יום ארוחת בוקר מזינה – סנדוויץ', פרי וירק – לכל תלמיד שרוצה.

המפה מתעדכנת עם כל רשות שמצטרפת, ולכן המקור המדויק לשאלה אם התוכנית פועלת בעיר מסוימת הוא הארגון עצמו, הרשות המקומית או הנהלת בית הספר. בהמשך המאמר מפורטות הדרכים לבדוק, ומה לעשות כשהתשובה שלילית.

כמה רשויות מקומיות משתתפות בתוכנית?

150 רשויות מקומיות – יותר ממחצית כלל הרשויות המקומיות בישראל, מכל האזורים ומכל המגזרים. המספר הזה משקף שנים של בנייה הדרגתית: רשות אחר רשות, כל אחת מהן בהחלטה מוסדית לשתף פעולה ולשאת בחלק מהעלות. זו אינה רשת של סניפים, אלא רשת של שותפויות.

המשמעות המעשית היא שהסיכוי שהתוכנית פועלת ברשות שלכם, או ברשות סמוכה, גבוה. ובכל זאת, כמעט מחצית מהרשויות עדיין מחוץ למפה – ובהן ילדים שמתחילים את הבוקר בלי ארוחה. וגם ברשויות המשתתפות, לא כל בית ספר כבר בפנים: המפה מתרחבת גם לרוחב וגם לעומק.

למה אין רשימה אחת קבועה של ערים?

כי המפה חיה. רשויות מצטרפות, בתי ספר נוספים נכנסים לתוכנית בתוך רשויות שכבר משתתפות, והיקף הפעילות גדל. רשימה שמתפרסמת היום עשויה להתיישן בתוך חודשים, ולכן הדרך הנכונה לבדוק היא לשאול את הארגון את התמונה העדכנית.

זה גם עניין של דיוק. כשמדובר בשאלה אם ילד מסוים יכול לקבל ארוחת בוקר בבית הספר שלו, התשובה צריכה להיות נכונה להיום – לא לשנה שעברה. פנייה קצרה לארגון חוסכת הסתמכות על מידע ישן, ומבטיחה תשובה מדויקת.

האם נבט פועלת רק בערים גדולות?

לא. הפריסה אינה נקבעת לפי גודל העיר, אלא לפי הצורך והשותפות. התוכנית פועלת בכל מקום שבו רשות מקומית או רשת חינוך בחרו להצטרף ולשאת במחצית העלות, ושבו יש ילדים שמגיעים לבית הספר בלי ארוחה – וילדים כאלה יש בכל סוג של יישוב.

ברשות גדולה התוכנית עשויה לפעול בבתי ספר רבים, וברשות קטנה – בבית ספר אחד או שניים. העיקרון זהה בכולן: ארוחה מזינה, זמינה לכל תלמיד, בחלוקה ששומרת על כבוד הילדים.

למה המפה רחבה כל כך

למה ארגון נבט פועל גם בערים מבוססות?

כי רעב סמוי אינו שייך לאזור אחד. הוא קיים גם במשפחות עובדות ובשכונות שנראות מבוססות לחלוטין: יוקר מחיה שמרוקן את הסל לפני סוף החודש, משבר זמני – מחלה, אובדן הכנסה, פרידה או שירות מילואים ארוך – או בוקר שמתנהל בלי מבוגר זמין. הכתובת אינה מעידה על המטבח.

ובערים מבוססות, דווקא, ילד שמגיע בלי אוכל בולט יותר, והבושה שלו גדולה יותר. מענה שזמין לכל התלמידים מבטל את הבולטות הזאת, ומגיע לילד בלי לחשוף אותו.

האם הפעילות מתרכזת בפריפריה?

הפעילות פרוסה לפי הצורך, והצורך פרוס בכל הארץ. התוכנית פועלת בכל רחבי הארץ ובכל המגזרים: יהודים, ערבים, בדואים, דתיים, חרדים וחילונים. בחלק מהאזורים הצורך מרוכז יותר, ובאחרים הוא מפוזר ונסתר יותר – אבל בשום אזור הוא אינו אפסי.

לכן הגישה של נבט אינה "מפה של אזורים חלשים", אלא מפה של שותפויות. כל רשות שמכירה בצורך ובוחרת לפעול, מצטרפת – ומביאה איתה את בתי הספר שלה.

מה אומרים הנתונים על הפריסה של אי-ביטחון תזונתי?

שהוא רחב בהרבה ממה שנהוג לחשוב. על פי דוח הביטחון התזונתי של המוסד לביטוח לאומי לשנת 2024, יותר מרבע ממשקי הבית בישראל חיים באי-ביטחון תזונתי – כ-2.8 מיליון נפשות, ובהן יותר ממיליון ילדים. נתונים בהיקף כזה אינם יכולים להיות מרוכזים באזור אחד: הם נמצאים כמעט בכל עיר, בכל שכונה ובכל בית ספר.

נתון רשמי על מספר הילדים שמגיעים לבית הספר בלי אוכל אינו קיים, וההערכה מהשטח היא עשרות אלפי תלמידים מדי בוקר. חלקם בערים שבהן התוכנית כבר פועלת, וחלקם בערים שהיא עוד לא הגיעה אליהן.

ארבע ערים, אותו צורך: מה רואים בשטח

התמונות הבאות מורכבות ממצבים אופייניים שעולים מהשטח. אף אחת מהן אינה עיר מסוימת – וכולן מתרחשות, בגרסה כזאת או אחרת, ברשויות בכל רחבי הארץ.

איך נראה הצורך בעיר גדולה עם שכונות מגוונות?

בעיר גדולה, הצורך מפוזר ונסתר. בבית ספר אחד רוב התלמידים מגיעים עם ארוחה, ובבית ספר אחר, כמה רחובות משם, המצב הפוך. ובתוך כל בית ספר יש ילדים שהמצב בביתם השתנה בחודשים האחרונים – אובדן עבודה, פרידה, שירות מילואים ארוך – בלי שאיש מחוץ לבית יודע.

ברשות כזאת, השותפות מאפשרת לפרוס את התוכנית בבתי הספר הנכונים, על בסיס הידע של אגף החינוך. והמודל האוניברסלי מבטיח שגם הילד היחיד בכיתה שמגיע בלי אוכל יקבל ארוחה – בלי להפוך לחריג.

איך נראה הצורך בעיירה בפריפריה?

בעיירה בפריפריה, הצורך לרוב רחב וגלוי יותר. יוקר המחיה פוגש הכנסות נמוכות, התעסוקה פחות יציבה, והשירותים רחוקים. כאן ארוחת הבוקר בבית הספר היא לעיתים הארוחה המזינה והקבועה ביותר שחלק מהילדים מקבלים – ולכן ההשפעה שלה על הנוכחות ועל הלמידה בולטת במיוחד.

ובכל זאת, גם כאן העיקרון נשמר: הארוחה פתוחה לכולם, בחלוקה דיסקרטית. ככל שהצורך רחב יותר, כך חשוב יותר שאף ילד לא ירגיש שהוא "מקבל עזרה", אלא שהוא חלק משגרה של כל בית הספר.

איך נראה הצורך ביישוב מבוסס?

ביישוב מבוסס, הצורך שקט במיוחד. רוב המשפחות מסתדרות, ולכן המשפחה שמתקשה מסתירה עמוק יותר – יש לה יותר מה להפסיד. הילד שלה יודע שהוא שונה, ומשקיע אנרגיה רבה בהסתרה: "אני לא רעב", יציאה מהכיתה בזמן הארוחה, התרחקות מהחברים.

ברשות כזאת, קשה לפעמים לשכנע שהתוכנית נחוצה – עד שמנהלת בית ספר מספרת מה היא רואה. וכשהתוכנית פועלת, היא עושה בדיוק את מה שנדרש: מגיעה לילד בלי שאיש צריך לדעת, ובלי שהמשפחה צריכה להיחשף.

איך נראה הצורך ביישוב קטן שבו כולם מכירים את כולם?

ביישוב קטן, הבושה היא המחסום הגדול ביותר. כשכולם מכירים את כולם, כל בקשה לעזרה הופכת לידיעה ציבורית, ולכן משפחות רבות מעדיפות לא לבקש כלל. ילד שמגיע בלי אוכל יודע שכל מבוגר ביישוב עשוי לשמוע על כך.

כאן החלוקה הדיסקרטית אינה עוד יתרון – היא התנאי היחיד שבו התוכנית יכולה לעבוד. כשהסלסלה פתוחה לכל הילדים, ואף אחד אינו רושם מי לקח, גם ביישוב הקטן ביותר הארוחה מגיעה למי שצריך, בלי שהקהילה יודעת מי זה.

ארבע התמונות שונות, והמסקנה אחת: הצורך קיים בכל סוג של רשות, והוא לובש בכל אחת צורה אחרת. המודל האוניברסלי הוא שמאפשר לפגוש את כולן באותה דרך.

השותפות עם הרשות המקומית

מה תפקיד העירייה או המועצה בתוכנית?

תפקיד של שותפה מלאה. הרשויות המקומיות, יחד עם רשתות החינוך, נושאות במחצית עלות התוכנית, ומשתתפות בהחלטה באילו בתי ספר היא תפעל. הרשות היא גם הגורם שמחבר בין התוכנית למערכות החינוך והרווחה המקומיות – המקום שבו יודעים איפה הצורך גדול, ואיך לשלב את הארוחה בשגרה של בתי הספר.

השותפות הזאת היא מה שמבדיל את המודל של נבט ממענה חיצוני. התוכנית אינה "מגיעה לעיר" – היא נבנית יחד עם העיר, ונשענת על מחויבות מקומית.

למה המודל בנוי על שותפות עם הרשויות?

משלוש סיבות. יציבות – תוכנית שממומנת בחלקה בידי הרשות נשענת על תקציב ציבורי, ולכן אינה תלויה בגיוס של שנה אחת. מינוף – כל שקל שנתרם מוכפל בשקל ציבורי, כך שאותו סכום תרומות מגיע לפי שניים ילדים. וידע מקומי – הרשות מכירה את בתי הספר שלה ואת הקהילות שלה טוב יותר מכל גורם חיצוני.

והשותפות גם מגינה על התורמים. רשות ציבורית שמשלמת מחצית מהעלות בודקת, מאשרת ומפקחת, וכך כל תרומה פרטית נכנסת לתוכנית שכבר עברה ביקורת מוסדית.

מה הרשות מקבלת מהשותפות?

תוצאות שנוגעות ישירות באחריות שלה. במחקר שערכה חברת משב מחקר יישומי עבור נבט (2019), בבתי הספר שבהם פועלת התוכנית נמדדו ירידה של 40% בהיעדרויות, ירידה של 56% במעורבות תלמידים באירועים אלימים ועלייה של 79% בהישגים הלימודיים – לצד עלייה של 84% באיכות הקשר בין המורים לתלמידים.

כל אחד מהמדדים האלה הוא יעד של רשות מקומית: נוכחות, מוגנות, הישגים ומניעת נשירה. במונחים של מדיניות מקומית, ארוחת בוקר היא אחד הכלים הזולים ביותר להזיז את כולם יחד – וכלי שתוצאותיו נראות כבר בשנה הראשונה, ולא רק בטווח הרחוק.

מה ההבדל בין הצטרפות לתוכנית לבין הקמת מערך הזנה עירוני?

ההבדל הוא בזמן, בעלות ובניסיון. רשות שמקימה מערך הזנה משלה צריכה לבנות הכול מאפס: רכש, בקרת איכות, תיאום מול בתי הספר ומודל חלוקה ששומר על כבוד הילדים. רשות שמצטרפת לתוכנית של נבט מקבלת את כל אלה מוכנים, ונושאת במחצית העלות בלבד.

והניסיון מצטבר. מודל שפועל ב-470 בתי ספר כבר נתקל ברוב האתגרים שרשות חדשה תפגוש, ולמד איך להתמודד איתם. הצטרפות היא הדרך הקצרה ביותר מההחלטה אל הארוחה הראשונה בבית הספר.

איך השותפות משפיעה על הקהילה כולה?

מעבר לבית הספר. ילד שנשאר במערכת, לומד ומסיים הוא ילד שהרשות לא תצטרך לטפל בו בהמשך – במערכות הרווחה, בתוכניות לנוער בסיכון או במאמצי חזרה ללימודים. ההשקעה בארוחת בוקר היא במובן הזה השקעה במניעה: זולה בהרבה מכל טיפול שיבוא אחריה.

ויש גם השפעה קהילתית פחות מדידה. רשות שמבטיחה שאף ילד בבתי הספר שלה לא יתחיל את היום רעב שולחת מסר לכל התושבים – על סדר העדיפויות שלה, ועל המחויבות שלה לשוויון הזדמנויות.

איך עיר מצטרפת לתוכנית

איך רשות מקומית מצטרפת לתוכנית של נבט?

דרך שותפות שנבנית בכמה שלבים. תחילה מתקיים מפגש בין הרשות לארגון, ובו מוגדרים הצורך, בתי הספר שבהם תפעל התוכנית וחלוקת העלות. לאחר מכן מתואמת ההפעלה מול הנהלות בתי הספר – כולל נקודת החלוקה הקבועה בכל אחד מהם. ומשם, המצרכים מתחילים להגיע לבתי הספר, והארוחות מוכנות ומחכות לתלמידים מדי יום, לאורך שנת הלימודים.

המודל בנוי כך שהרשות אינה נדרשת להקים מערך הזנה משלה. היא מצטרפת לתשתית קיימת, שהוכחה במאות בתי ספר, ונושאת בחלק מהעלות.

מי ברשות מוביל את ההצטרפות?

לרוב, גורמי החינוך והרווחה ברשות, בשיתוף הנהלות בתי הספר. זה טבעי: ארוחת הבוקר נוגעת בשני התחומים – היא מענה רווחתי שפועל בתוך מסגרת חינוכית. ההחלטה עצמה מתקבלת במוסדות הרשות, כמו כל התחייבות תקציבית.

ולפעמים היוזמה מגיעה מלמטה: מנהלת בית ספר שפונה לאגף החינוך, ועד הורים שמעלה את הנושא, או חבר מועצה שמביא אותו לדיון. כל אחד מהם יכול להיות נקודת הפתיחה, וכל אחד מהם יכול לפנות לארגון ישירות כדי לקבל את החומרים והנתונים לדיון.

כמה עולה לרשות להצטרף לתוכנית?

העלות נגזרת ממספר הילדים. ארוחת בוקר לילד עולה 4.3 ₪ ליום – כ-780 ₪ לשנת לימודים שלמה – והצד הציבורי, הרשות ורשתות החינוך יחד, נושא במחצית מזה. כלומר, כ-390 ₪ לילד לשנה, כשהמחצית השנייה ממומנת מתרומות.

במונחים של תקציב רשות, זו השקעה צנועה בהרבה מכל חלופה: מערך הזנה עצמאי, תוכניות לחזרה ללימודים או טיפול בנשירה. ובתי ספר רבים יכולים לממן את חלקם מתקציבים קיימים ומאושרים, כך שההצטרפות אינה מחייבת גיוס תקציב חדש מאפס.

מה קורה אחרי שהעיר מצטרפת?

השגרה מתחילה. בכל בית ספר משתתף מוצבת נקודת חלוקה קבועה – למשל סלסלה במזכירות – וכל ילד שרוצה ניגש ולוקח בעצמו. אף ילד אינו נקרא בשמו ואינו נדרש לבקש, והסנדוויץ' עצמו אינו ממותג. זו חלוקה דיסקרטית, ששומרת על כבוד הילדים ועל כבוד המשפחות.

מאותו רגע, הרשות היא חלק מרשת של 150 רשויות שחולקות אותו מודל, אותם עקרונות ואותן תוצאות נמדדות – ושותפה למאמץ להרחיב אותו לעוד ילדים.

אם העיר שלכם עוד לא בפנים

איך בודקים אם ארגון נבט פועל בעיר שלי?

בשלוש דרכים. לשאול את בית הספר – המחנכת, היועצת או המזכירות יודעות אם התוכנית פועלת בו. לפנות לרשות המקומית, לאגף החינוך או הרווחה. או לפנות ישירות לארגון נבט, שמחזיק את התמונה המלאה והעדכנית של כל הרשויות ובתי הספר המשתתפים.

כל שלוש הדרכים דיסקרטיות, ואינן מחייבות להסביר למה שואלים. שאלה על תוכנית בית-ספרית היא שאלה לגיטימית של כל תושב.

מה תושבים יכולים לעשות כדי להביא את התוכנית לעיר?

לא מעט. פנייה מסודרת של ועד הורים, של קבוצת תושבים או של מנהלת בית ספר לרשות מעבירה את הנושא לסדר היום. אפשר להציג את נתוני התוכנית, את מודל השותפות ואת העלות לילד – ולבקש שהרשות תבחן הצטרפות.

היתרון של יוזמה קהילתית הוא שהיא אינה מסמנת אף משפחה. היא אינה אומרת "יש בעיר ילדים רעבים", אלא "העיר שלנו רוצה שכל ילד יתחיל את היום עם ארוחה" – מסר שקשה להתנגד לו.

האם רשות יכולה להתחיל בבית ספר אחד?

כן, והיקף הפעילות נקבע בשותפות עם הרשות. הצטרפות הדרגתית – בית ספר אחד או כמה בתי ספר בשנה הראשונה – מאפשרת לרשות לראות את המודל בפעולה, ללמוד אותו ולהרחיב אותו בהמשך לבתי ספר נוספים. ההחלטה על היקף הפעילות נשארת בידי הרשות ומתואמת עם הארגון.

ההתחלה הקטנה אינה פשרה. גם בית ספר אחד הוא עשרות ילדים שמתחילים את היום עם ארוחה – ונקודת פתיחה שממנה המפה העירונית יכולה לגדול, בקצב שמתאים לתקציב ולצורך של הרשות.

מה חברי מועצה וראשי רשויות יכולים לעשות?

להפוך את ארוחת הבוקר לסעיף בסדר העדיפויות. חבר מועצה יכול להעלות את הנושא לדיון, לבקש נתונים מאגף החינוך ולחבר בין הרשות לארגון. ראש רשות יכול להחליט על הצטרפות, ולהפוך את העיר שלו לעוד נקודה במפה שבה אף ילד אינו מתחיל את היום רעב.

ההחלטה הזאת נוגעת ביעדים של כל רשות – נוכחות, הישגים, מניעת אלימות ונשירה – ובמחיר נמוך במיוחד ביחס לתוצאה. היא גם החלטה שקשה למצוא מי שיתנגד לה, בכל מפלגה ובכל קהילה: אין מחנה שמתנגד לכך שילד יאכל בבוקר.

מה קורה בינתיים לילדים בעיר בלי תוכנית?

הם נשענים על מה שיש – ולפעמים אין. ילדים בבתי ספר בלי תוכנית קבועה תלויים בעזרה מזדמנת: מורה שמביא לחמנייה מהבית, יוזמה נקודתית של ועד ההורים, חבר שמתחלק. כל אלה מבורכים, אבל אינם עוגן: הם אינם קבועים, ולעיתים הם מסמנים את הילד שמקבל אותם.

מחקר שפורסם בכתב העת Science הראה שחוסר ודאות לגבי משאבים תופס את המשאבים הקוגניטיביים שנדרשים לחשיבה ולשליטה עצמית. ילד שאינו יודע אם תהיה לו ארוחה מחר משלם את המחיר הזה כל בוקר – גם בימים שבהם דווקא יש. וזה בדיוק ההבדל בין עזרה מזדמנת לתוכנית קבועה.

מהמפה המקומית לתוכנית לאומית

למה ארוחת בוקר בבתי הספר צריכה להיות תוכנית לאומית?

כי ילד אינו צריך לקבל ארוחה לפי הכתובת שלו. כיום, השאלה אם ילד יקבל ארוחת בוקר בבית הספר תלויה במידה רבה בהחלטות של הרשות שבה הוא גר. תוכנית הזנה לאומית, כפי שקיים במדינות מפותחות רבות, תעגן את ארוחת הבוקר כתשתית ציבורית – זכות של כל ילד, בכל עיר.

זה היעד ארוך הטווח. עד שיושג, השותפויות המקומיות הן הדרך להגיע לכמה שיותר ילדים – וכל רשות שמצטרפת מוכיחה שהמודל עובד, ומקרבת את היום שבו הוא יהיה ארצי.

מה ההבדל בין מענה מקומי למענה ארצי?

מענה מקומי תלוי ברצון ובתקציב של כל רשות, ולכן הוא משאיר פערים: ילדים בעיר אחת מקבלים ארוחה, וילדים בעיר השכנה לא. מענה ארצי מבטל את הפערים האלה, ומבטיח לכל ילד את אותה נקודת פתיחה – בלי תלות בשם העיר שבה הוא לומד.

בינתיים, 150 הרשויות המשתתפות הן הוכחה חיה לכך שהמודל עובד בכל סוג של יישוב, בכל מגזר ובכל אזור. כל אחת מהן היא אבן בבניין שעוד לא הושלם, ושכל רשות נוספת מקרבת את השלמתו.

מהמפה אל הילד

רשות מקומית היא לא רק כתובת על המפה. היא ההחלטה אם ילד שגר בה יתחיל את הבוקר עם ארוחה או בלי. ארגון נבט פועל ב-150 רשויות שקיבלו את ההחלטה הזאת, ומעניקה מדי יום למעלה מ-20,000 ארוחות בוקר מזינות ב-470 בתי ספר – בחלוקה ששומרת על כבוד הילדים, ומעניקה לכל אחד מהם עוגן של ודאות ותחושת שייכות.

בתרומה של 4.3 ₪ בלבד – העלות של יום אחד – תעניקו לילד ארוחת בוקר מזינה בבית הספר שלו. ותצטרפו לשותפות שבה כל שקל מוכפל: הרשויות המקומיות ורשתות החינוך נושאות במחצית העלות, כך שהתרומה שלכם מקרבת את התוכנית לעוד ערים.

אלפי ילדים בישראל מחכים שתעניקו להם ארוחה מזינה ובריאה.

שאלות נפוצות

בכמה ערים פועל ארגון נבט?

ב-150 רשויות מקומיות ברחבי הארץ – יותר ממחצית הרשויות המקומיות בישראל. בכל אחת מהן התוכנית פועלת בבית ספר אחד או יותר, ובסך הכול ב-470 בתי ספר.

האם ארגון נבט פועל בעיר שלי?

המקור המדויק הוא הארגון עצמו, הרשות המקומית או הנהלת בית הספר. המפה מתעדכנת עם כל רשות שמצטרפת, ולכן כדאי לבדוק את התמונה העדכנית ולא להסתמך על רשימה ישנה.

האם ארגון נבט פועל ביישובים ערביים ובדואיים?

כן. התוכנית פועלת בכל רחבי הארץ ובכל המגזרים, והיא נבנית בהתאמה לבית הספר ולקהילה. העיקרון זהה בכל מקום: ארוחה מזינה, זמינה לכל תלמיד, בחלוקה שאינה מסמנת אף ילד.

האם ארגון נבט פועל ברשויות חרדיות?

כן – התוכנית פועלת בכל המגזרים, כולל בחינוך החרדי. בכל מקום היא מותאמת לבית הספר ולקהילה, תוך שמירה על אותם עקרונות של זמינות לכולם וכבוד לכל ילד.

האם העירייה משלמת על התוכנית?

כן, בשותפות. הרשויות המקומיות ורשתות החינוך נושאות במחצית העלות, והמחצית השנייה ממומנת מתרומות הציבור והחברות. כך אף צד אינו נושא בנטל לבדו, והתוכנית נשענת על שני בסיסי מימון יציבים. המודל הזה מכפיל כל תרומה, ומבטיח לתוכנית בסיס ציבורי יציב.

כמה עולה לרשות להצטרף לתוכנית?

ארוחת בוקר לילד עולה 4.3 ₪ ליום, כ-780 ₪ לשנת לימודים. הצד הציבורי – הרשות ורשתות החינוך – נושא במחצית, כלומר כ-390 ₪ לילד לשנה. העלות הכוללת נגזרת ממספר בתי הספר והתלמידים שבהם תפעל התוכנית.

איך ראש רשות או מנהל אגף יוצרים קשר עם נבט?

בפנייה ישירה לארגון. הצוות של נבט מלווה רשויות מהשיחה הראשונה ועד ההפעלה בבתי הספר, ויכול להציג את המודל, את התוצאות הנמדדות ואת התהליך המלא – כולל חלוקת העלות והאפשרויות למימון החלק הבית-ספרי מתקציבים קיימים.

האם אפשר לתרום לתוכנית בעיר מסוימת?

לשאלות על ייעוד תרומה לרשות או לבית ספר מסוימים כדאי לפנות לארגון. תרומה לתוכנית הכללית מגיעה לכל הרשויות המשתתפות, מוכפלת בשקל ציבורי, ומאפשרת להרחיב את המפה לערים חדשות.